לכבוד הרמטכ"ל רב אלוף זמיר,

מגישות לך בזאת את מגילת האמהות,

היא מגילת הילדים.

לאורך השנים נשים בישראל התגייסו בעצמן לצבא, ובניגוד לאינסטינקט הנשי - האמהי, חינכו את ילדיהן להתגייס ולשרת כחלק מהחוזה הבלתי כתוב שבין המדינה לאזרחיה, הכולל:

✔   ערבות הדדית - הידיעה שהמדינה תעשה הכל כדי לחלץ את חיילינו ואזרחינו אם יקלעו לצרה.

✔   שימוש מושכל וראוי בצבא לצורך הגנה הכרחית על גבולות המדינה, תוך שקילת חלופות מדיניות בטרם יציאה לפעולה צבאית.

✔   אמונה שצהל הוא צבא מוסרי שעושה כל שביכולתו על מנת להמנע מפשעי מלחמה. 

אחרי טבח ה - 7.10 אף התחזק הצורך ועימו הגיוס, אך בחלוף למעלה משנה וחצי של מלחמה אנחנו מרגישות שהמלחמה איבדה תוחלת וזועקות זעקה גדולה.

אנחנו - נשים, אחיות, חברות אמהות, מכל המגזרים ובמגוון גילים, מאוחדות בהבנה שהמדינה איננה מקיימת את חובתה הבסיסית להגן על ילדינו, ואף נכונה להפקיר אותם, אם כחיילים ואם כאזרחים שעלולים להיחטף מביתם ולגסוס לאיטם עד מותם בשבי.

בתנאים האלה, ומתוך ההבנה שהמלחמה כפי שהיא היום, היא מלחמת ברירה ודשדוש, המסכנת את חיילינו וחטופינו, שלא לצורך, אנו תובעות הפסקת הזילות של חיי בנינו ובנותינו, סיום המלחמה והשבת החטופים.

אנחנו האמהות קוראות לך, כמפקד של בנינו ובנותינו לשמור על חייהם שהפקדנו בידיך, מכל משמר, ולא להיענות ללחצים זרים החותרים תחת החוזה שבינינו לבינך.

אנו נושאות פנינו לתמונת עתיד עם תקווה שתשפר את חיינו ותביא לבטחון ולשותפויות עם גורמים מתונים, שוחרי חיים.